המסע שלי לבריאות החל אי שם באפריל 2021…
הכל התחיל מהיום שכרמל כהן המדקרת היקרה שלי, המלאך שמלווה אותי כבר אוטוטו 11 שנה הבינה, כשלחצה לי שם בצד ימין למטה, לפני שהיא מתחילה "לדקור" אותי, שהגוש הזה ליד המפשעה שלי, שלא כאב בכלל, שישב לוחץ על השלפוחית מצריך בדיקה ועד שקיבלתי כעבור כשבוע את שיחת הטלפון מד'ר אנאבל שמלווה אותי כבר אוטוטו 20 שנה.
מאז ועד היום, חליתי. נלחמתי. התמודדתי. בכיתי. צחקתי. למדתי. התבגרתי. והחלמתי. רק נחשו מה?
אחרי חודשיים בלבד של החלמה הסרטן חזר ובגדול.. התרופה שמגיעה מארצות הברית אושרה על ידי משרד הבריאות אולם כיוון שלשמחתי הבראתי אך המחלה חזרה, אז לא מאושר טיפול נוסף, במילים אחרות – אין אישור לטיפול חוזר באותה המחלה. סיפור הזוי. טיפול ביולוגי יקר מאוד שניתן לרכוש רק בארצות הברית.
וזוהי התחלה חדשה שלי להיות בריא. שוב. אז חשבתי הרבה, עם עצמי, עם המשפחה, עם חברים, זה לא היה קל, אולי אפילו לרגע תחושת השפלה אבל הבנתי שיש מטרה והיא הבריאות הפיסית והנפשית שלי וזה קודם לכל בושה.
פחדתי שבגלל שאני כאילו משדר חולשה ועייפות (ויש כזו, אני לא אשקר) הלקוחות החשובים שלי שאני מלווה באהבה כבר שנים, יברחו כי אני כרגע לא אני, בעצם כן, אולי טיפה חלש יותר.
אבל אני יודע שבזכות המימון לתרופה אני אחזור אליהם חזק יותר, חכם יותר ובעיקר בריא יותר בגוף ובנפש שרוסקה לה אי שם ב- 14/02/21, הפעם הראשונה שאושפזתי ללא הסכמה ומבלי שהייתי חולה במחלקת קורונה בבית חולים רוטשילד בחיפה ומאז ההסתכלות שלי על החיים השתנתה לתמיד.
משהו במקום הנורא ההוא, אנשים מתים סביבי כל רגע, הצוות מדבר אליי מסיכה ועם כפפות, כשצרחות של מאושפזת שהגיעה יחד איתך כבר לא נשמעות בלילה השני ואני מבין שהיא איננה כבר, ויתרה.
שם לקחו לי את שמחת החיים, בעצם כמעט את החיים, ואני במקום לוותר, ניצחתי, נלחמתי והצלחתי לברוח ולבחור בחיים, בשמחת החיים, באהבה שלי לאנשים, למשפחה ,לחברים שעוטפים אותי ובעיקר לילדים שלי, אחים שלי, עמדו לנגד עיניי, יחד עם אישתי היקרה והתומכת הילה, ואני לא אוותר גם הפעם, בשבילם, אבל בעיקר בשבילי.
לחברים האהובים שלי שלא עוזבים אותי כבר שנתיים ובחודשיים האחרונים צמודים אליי תרתיי משמע.
בחודשיים שהייתי בריא חזרתי לנשום, הרגשתי איך אני משייט באוויר כמו שאני אוהב, קופץ ממדינה למדינה, מגלה תרבויות, פוגש אנשים כמו שאני עושה כבר המון שנים. ובמסע הזה של חיי אני בגובה שיוט בדרימליינר של אל-על טס לי לבנגקוק ומבנגקוק לסיאם ריפ ומשם למרקש ולכל המקומות שאני אוהב ומתרגש מהם כל פעם מחדש ומאחוריי בקבינה מאחור הילדים שלי שאני כל כך אוהב. ופתאום רעד בכנף… עברתי בחודשיים הללו טיפול משקם, בחודש יולי עלה לי החום, עברתי שוב בדיקות, ולא חלמתי שזה שוב סרטן, ראיתי את התוצאות של הבדיקות והתרסקתי. לא האמנתי…הרגשתי שאני מאבד גובה… מפחד להתרסק אבל יודע, כמו תמיד, שמכל צד אני מלווה בלהק של מטוסי חיל האוויר שבתוכם כל המשפחה והחברים האהובים, שומרים עליי, שלא אתרסק. ובזכותם אני אנצח.
מודה מראש על כל תרומה ואהבה,
איתן בן אשר
סכום הגיוס – 666,000 ש"ח תאריך סיום הגיוס – 1.1.2024
התרומות עוברות דרך עמותת "גיוס מהלב" ע"ר 580672053
התמונה הן מהטרק הראשון שעשיתי מיד אחרי שהחלמתי…הרגשתי על גג העולם…ידעתי שניצחתי רק לא ידעתי שאחרי חודשיים שוב המחלה תחזור קשה ואגרסיבית יותר
התמונות הן מהימים בהם הייתי בריא והגשמתי לאנשים חלומות בטיולים מסביב לעולם