אהבה, משפחה, והכל מהתחלה :)

שלום לכולם,

נשמח שתקדישו רגע קטן מזמנכם שהוא עולם ומלואו בשבילנו,
אנחנו זקוקים ללב הרחב ולסיוע שלכם ולעזור לנו להגשים את חלומנו.

נעים להכיר, אפרת וערן כהן ההורים של אָרִיָּה המתוקה בת השנה ועשרה חודשים.
אנחנו גרים במושב גן יאשיה בעמק חפר, אני עובדת כמנהלת חשבונות וחשבת שכר במשרד רו"ח וערן בתחום הגינון.

אָרִיָּה נולדה בהליך פונדקאות לאחר שנים של בעיות פוריות עם הליכים רפואיים קשים וארוכים, במהלכם עברתי 6 הריונות שהסתיימו בשבועות מאוד מוקדמים ועם לא מעט סיבוכים.

ההיריון הראשון היה ספונטני בגיל 28 מיד לאחר החתונה, ההיריון התקדם עד שבוע 13 ואז הגעתי לבית החולים עם דימום. בבדיקה גילו שלעובר אין דופק, ועברתי גרידה. היום אני מבינה שפה החל המסע הארוך והמייסר שנמשך כשש שנים, עד ההחלטה לפנות ולהגשים את חלום ההורות והמשפחה באמצעות פונדקאות.

מההיריון השני שלא צלח התחלנו בירורים, עברנו בדיקות אין סוף, ושלחנו דגימות לחו"ל.

אני לא אלאה אתכם בכל סיפורי ההריונות והקשיים שעברנו, ורק אשתף שבהריון החמישי שלי נטלתי את כדור הציטוטק על מנת לסיים את ההיריון כי לעובר לא היה דופק. עברתי סיוט אמיתי. חוויתי צירי לחץ חזקים מאוד, נשארתי לאשפוז ובבדיקות שערכו לי שבוע לאחר מכן, הרופאים גילו שאני עדיין ב"הריון". הרחם אומנם ללא תינוק אך ממשיך להתפתח כאילו יש בו תינוק, ונאלצתי לעבור היסטרוסקופיה ניתוחית – שבה נכנסים עם מצלמה ומגרדים את הרחם, במילה אחת – סיוט.

לאחר מספר חודשים בהם לא נקלטתי, עברתי היסטרוסקופיה אבחנתית כדי לנסות ולהבין מה לא תקין, וגילו שהרחם שלי מלא הידבקויות, הסיכוי להריון היה קלוש מאוד מאוד, אולם לא הייתי מוכנה לוותר ועדיין המשכנו לנסות. עברתי במצטבר 4 היסטרוסקופיות אבחנתיות ו- 5 היסטרוסקופיות ניתוחיות. באותו זמן כבר נאמר לי ע"י הרופאים די בפשטות לעצור ולפנות להליך פונדקאות, אבל אני לא הייתי מוכנה לשמוע.

הריון אחד נוסף ו 2 תהליכי PGS שלא צלחו, והבנתי שכנראה זאת לא דרכנו.

מגיל צעיר חלמתי להיות אמא. פשוט להיות אמא. כל כך בסיסי וכל כך פשוט. וזה לא הצליח. לא משנה כמה ניסיונות, כמה בדיקות, אבחונים, ניתוחים. לא הצלחתי לעשות את התפקיד שהוא כל כך שורשי ונשי – להיות בהריון וללדת ילד לעולם.

אם יש משהו אחד שחשוב לי לשתף את מי שקורא את הסיפור שלנו, זה שתדעו שאנחנו הנשים והזוגות שעוברים את התהליך המפרך בדרך להורות, אנחנו כמו עוף החול. נשברים כל פעם לרסיסים דקים דקים ובוחרים לקום מחדש עם תקווה בלב. כל יום מחדש.

המסע שצעדנו בו הוא מאוד בודד, גם לאישה וגם לגבר. כל אחד חווה את ההליכים מהצד שלו, כל אחד חווה את התקווה והשבר אחרת, כל אחד עובר פיסית ונפשית את החלום להיות הורה אחרת. טיפולי IVF יכולים לפרק זוגיות. נקודה. למזלנו, הזוגיות שלנו חזקה, יציבה ואוהבת, וצלחנו את שש השנים הראשונות הקשות עד שהתחלנו את הליך הפונדקאות. גם כשכבר התחלנו, לא היה פשוט, כי אחרי 5 ניסיונות החזרה מתוך 6 עם העוברים שלנו, הבנו שאין תקווה להריון, הביציות שלי לא טובות, ונאלצנו לפנות לתרומת ביצית.

אין הכנה מראש למסע הקשה בדרך להורות, כמו שאין הכנה מראש לאהבת ילד ולגידול שלו. אנחנו גדלנו והשתנינו עם השנים. ההחלטה על פונדקאות היתה החלטה קשה מאוד. הוויתור על לחוות הריון. הוויתור לחוות תינוק בועט בתוכי. הוויתור לחוות את כל קשת הרגשות והשתנות הגוף. הוויתור על הלידה. הוויתור על התפקיד שלי כאישה. אבל מגיע רגע שבו הכול מזדכך. רגע של הארה. שהמהות שלי היא להיות אמא, ושלנו להפוך למשפחה, וכל האמצעים כשרים.

הליך הטיפולים והפונדקאות שלקח לנו שלוש שנים עלה כ-400,000 ₪ ששילמנו מחסכונות, מהעבודה השוטפת, ההורים עזרו וגם לקחנו הלוואה שנסיים לשלם אותה עוד 5 שנים.

הליך פונדקאות נוסף יעלה כ-310,000 ₪.

היום אנחנו חולמים להרחיב את המשפחה, ולהפוך את אריה לאחות גדולה.

אנחנו מבקשים שתהיו שותפים שלנו לחלום. החלום הבסיסי. להיות הורים לילד שני.

כל תרומה היא עולם ומלואו, לא משנה מה הסכום.

תודה מכל הלב והנשמה,

מודים ונפעמים,

אפרת, ערן ואריה כהן.